פרשת השבוע
הרבנית מיכל כהנא
לבלוג של הרבנית מיכל כהנא

פרשת בחוקותי

אם נלך בדרך

הרבנית מיכל כהנא

הגענו לסוף ספר ויקרא, הספר השלישי מבין חמשת חומשי התורה, וזו הזדמנות מעניינת לשאול מדוע מסתיים כל ספר במקום שבו הוא מסתיים? למה בעצם לא קבלנו ספר תורה אחד, בלי חלוקה לחומשים? ולמה דווקא חומשים?

לא נענה על הכל הפעם אבל נאמר בקיצור שגם ספר בראשית וגם ספר שמות מתארים את הכוח והעשייה של הבורא, כל אחד מזוית אחרת (בראשית – בריאת האדם והמשפחה הראשונה, שמות – בריאת העם, מתן תורה והקמת המשכן / מקדש). בשני הספרים הראשונים בתורה, כיוון הפעולה הוא מהבורא אלינו. לעומתם, ספר ויקרא, מתאר מה עלינו לעשות, מה חלקנו בחוזה עם הקב"ה, וגם מה יקרה אם לא נעמוד בתנאי החוזה.

פרשת השבוע שלנו פותחת במילים: אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם ( ויקרא כו:ג). נגיד שלא היה לנו המשך הטקסט כבר לפנינו, מה היה צריך להיות המשפט הבא?

נאמר: "וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ" (כו:ד). אך בעצם האם הגשם, היבול ופרי עץ השדה, באמת תלויים בנו ובכך שנקיים את כל דברי התורה? האם הקב"ה הביא אותנו לעולם בלי גשם, יבול ופרי עץ? הרי אין לנו חיים בלי מים ומזון! האם עלינו לקיים את כל התורה, רק בשביל תנאים בסיסיים ביותר?

נעצור לרגע ונחשוב, מה היה צריך להיאמר כאן? אולי משהו כמו: אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם… ואתן לכם אושר ועושר עד אינסוף, וחיי נצח בעולם הזה ובעולם הבא?

אני שומעת אותנו מיד אומרים לא, לא, תודה, זה בסדר, לא צריך, גשם ויבול טוב זה מספיק, תודה…

אכן, אין בתורה שום אזכור מפורש של חיי העולם הבא, מה שאין כן אצל חז"ל, הדנים בעולם הבא בחופשיות. האם הם המציאו את זה, ללא שום עוגן בתורה שבכתב?

“ונתתי גשמיכם"… אומר הפסוק. השורש ג.ש.מ. אינו מתאר רק גשם במובן מטר (rain), אלא גם התגשמות.

על פי הרמב"ם "אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו, (הוא) משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם, עד שתהיו פנויים להתחכם (להיות חכמים) בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכין לשני העולמות לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא"… (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק 9, הלכה א)

כלומר, נכון שהעולם הבא לא הוזכר בתורה אך זה רק מפני שקיומו של עולם כזה מובן מאליו. הרי בפרשה שלפנינו המונה את ה'ברכות והקללות' יש רק תמורות חומריות, חולפות! אך ע"פ הרמב"ם אדם רעב, עייף, יגע ותשוש לא יכול להתרכז בלימוד תורה והתקרבות לה'. לכן נתנו לנו ברכות אלו, כדי שתקל עלינו הדרך למטרה האמיתית, כדי שיהיו לנו כוח ושלוות נפש להכין את עצמנו להגיע ל"שם".

לעומתו, רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (פרק שלישי, העולם הבא בתפילה) מושל משל על אדם "שבא אל המלך וקרבו המלך קרבה גדולה, ונתן לו רשות לבוא אליו בכל עת שירצה, שמדרגת התכלית הוא להיות כל הזמן עם המלך"…

כלומר, עבור רבי יהודה הלוי לא הוזכר עולם הבא בתורה כי יש ענין חשוב יותר: "המלך" איתנו, בינינו ובתוכנו כל הזמן, וכבר בעולם הזה. הלוא אם הקב"ה, שהוא המלך, וכולו רוח ועולמות שמיימים, איתנו בעולם החומרי שלנו, קל וחומר שגם יהיה איתנו בעולם הבא, עולם שכולו טוב!

אני זוכרת שבילדותי, סבתי היתה אומרת לי, "לכי עם אלוהים ואז לא תלכי לבד". לא בדיוק הבנתי למה התכוונה ולא היו לנו מילים להסביר, אבל אולי בפרשה זו יש רמז: לקראת סוף תיאור הברכות, נאמר: "וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם" (ויקרא כו:יב). רש"י אומר ע"פ המדרש שכוונת הכתוב: "והתהלכתי בתוככם" –  אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם… מי יתן ונזכה לחוש את נוכחות הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא.

שבת שלום