מהו הפסוק ״הכי״ בתורה?
פרשת ״פינחס״ מסתיימת בתיאור קורבנות מוספי החגים (במדבר כח-כט). לקורבנות, שלא פעם קשים לנו לקריאה, יופי וסדר משלהם. כאן אנחנו מקבלים הוראה ל-10 קורבנות שונים ויש יגידו שאלו מקבילים לעשר הספירות הידועות מפי חכמי הקבלה. ביניהם, כנגד ספירת הכתר, קורבן התמיד, הפשוט, מורה על שפע מתמיד מאת ה': ״אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ האֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם״ (מדבר כח,ד).
המדרש מספר על שיחה בין שלושה חכמים שהתדיינו מהו ״ה״פסוק הכי-הכי בתורה:
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘שמע ישראל וכו״.
בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘ואהבת לרעך כמוך’.
שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ‘את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים’.
עמד ר’ פלוני על רגליו ואמר: הלכה כבן פזי דכתיב ‘ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו'.
מבין שלושת החכמים בדיון, אחד (בן זומא) אומר, שהפסוק הכי, עוסק בקשר שלנו עם הבורא. השני
(בן ננס) מציין שזה הפסוק שעוסק בקשר בין הנבראים. בן פזי מביא את הפסוק שלנו, ו״רב פלוני״ עומד וקורא, בדיוק, זה!
בהתחשב בזה שאנחנו מתייחסים לתורה כדבר אלוהים חיים, מה זה בכלל הפסוק ״הכי״? הרי הכול זה הכי, ואיך ״נבחר״ דווקא הפסוק שלנו כאן?
פעמיים מדי יום הוקרב בבית המקדש קורבן התמיד, קורבן עולה (קורבן שנשרף כליל), אחד בבוקר ואחד בין הערביים. זה הקורבן שפתח וסגר את היום ולא היו מקריבים קורבנות לפניו או אחריו (מלבד פעם בשנה – את קורבן פסח). פרטי סדר הקרבת קורבן התמיד הם רבים ומתוארים במסכת ״תמיד״ בסדר קודשים, הסדר החמישי מבין ששת סדרי משנה, ולא נכנס אליהם כאן. נזכיר רק שלפי אחת הדעות בתלמוד, התפילות שלנו כיום נתקנו כנגד הקורבנות: תפילת שחרית בגלל תמיד של בקר, ותפילת מנחה – בגלל התמיד של בין הערביים. ותפילת ערבית? טוב, זה סיפור לפעם אחרת (התלמוד במסכת ברכות כז:ב מציג מחלוקת מפורסמת בין רבן גמליאל לרבי יהושע, כאשר לפי רבי יהושע (ורבי שמעון בן יוחאי) תפילת ערבית היא "רשות" (תפילת נדבה), ואילו לפי רבן גמליאל היא "חובה". להלכה נפסק שתפילת ערבית היא חובה, אך מפני שביסודה הייתה רשות, מקלים ה בדינים מסוימים).
קורבן התמיד כשמו כן הוא, ״תמיד״ וכוחו – בשגרה. אין כאן הודאה על משהו מיוחד או חגיגה של אירוע יוצא דופן. אין חטאת או אשם. יש כאן קביעות של קשר יום-יומי, ובכך חוזקתו. גם הבהמה שנבחרה לקורבן הזה היא כבש, שמייצג את ההליכה היום-יומית למרעה, בשגרה ״נורמלית״, יש שיגידו ״משעממת״, כמו טקסט בוקר טוב וערב טוב. המהר״ל מרחיק ואומר שכל שאר המצוות הן פירוש לדבר האחד הזה. קורבן התמיד הוא לא חופשה חד-פעמית מסעירה ומתנה מדהימה. היא שיחת הטלפון של אחר הצהרים לראות שהכל בסדר, היא בדיקת הקשר היומיומית, היא להגיד, חשבתי עליך, גם כשאין שום דבר מיוחד.
וזה כנראה המסר בבחירת הפסוק הזה כ״ה״פסוק בתורה. אין כאן חלילה רצון להגיד שהפסוק הזה הוא חשוב יותר, אלא שבפסוק הזה משתקף הקשר שלנו עם הקב״ה. זה נהדר כשיש ניצוצות, קולות, רעמים וברקים, וגם אנחנו, כשעמדנו בהר סיני, התרשמנו מאד ואמרנו ״נעשה ונשמע״, אבל קשר אמיתי לא נבנה מ״וואו״ חד-פעמי, אלא מעשייה יום-יומית ומהיכולת למצוא את הקסם דווקא שם, כמו שנאמר: ״וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה״ (פרקי אבות ג,טו).
