מה יותר גרוע: מעשים רעים שאנשים עושים נגד אנשים אחרים, או מעשים רעים נגד האל? פרשת נח מספרת לנו שני סיפורים שמאז ומעולם הקסימו את לב שומעיהם: תיבת נח
ומגדל בבל. מה עושים שני אלה באותה פרשה, אחד לצדו של השני?
אולי כי הם מאפשרים לנו מחשבה על השאלה הנ״ל. דור המבול מתואר כְּדוֹר בו הארץ ״נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ… מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס״… (בראשית ו, יב-יג). על פי התלמוד, החמס כאן הוא גזל, מצב שבו אנשים מרגישים שהכול שלהם, שמותר להם הכול, שאין גבולות, שאפשר לקחת כל דבר מכל אחד כי ״בא לי״, ״מגיע לי״, ״מותר לי״.
לעומתם, נח מתואר כ״אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו״ (בראשית ו,ט). חז״ל התלבטו בשאלה, איך יכול בן אדם ״צדיק״ לבלות 120 שנה בבניית תיבה בגודל מגרש כדורגל כדי להציל תשעה אנשים? איך הם נכנסו פנימה, סגרו את הדלת ושטו להם הלאה משם, צופים בכולם טובעים?
המדרש מספר שבכוונה היה צורך בשנים לבנות את התיבה, כדי לעורר את השכנים לחזור בתשובה, אבל במקום זה, הם צחקו עליו.
ועדיין.
האם זו צדיקות? האם זה מספיק? האם להיות ״טוב״ זה בהשוואה לאלה שסביבנו, או שיש סטנדרט אבסולוטי?
על פי קדושת לוי לנח הייתה אמונה באלוהים אבל לא בעצמו, ולכן, הוא לא היה מסוגל להעז ולעמוד מול הקב״ה ולומר 'היי! בבקשה אל תחריב את עולמנו׳ (נראה את אברהם מגיע בעוד שבועיים). מסתבר שאפשר להיות עניו יתר על המידה, ולכן הוא לא האמין שמגיע לו. הוא קבל את ההוראות, הלך לחפש את סרט המדידה והפטיש שלו, אסף את הקרשים והתחיל במלאכה.
ברור מהטקסט של התורה, שנח ש״מצא חן בעיני ה׳״, כן היה סוג של צדיק, אבל יס-מאן, אפילו של אלוהים, הוא לא האידיאל שלנו. ציות לבדו אינו מספיק ואינו דרכנו.
ומה על אשת נח? מה שמה? מי היא? מה הסיפור שלה?
באותו ערב, כשהוא בא הביתה ואמר, ״יקירתי, תשמעי, אלוהים דבר איתי. הוא הולך להחריב את כל העולם ואני הולך לבנות לנו תיבה״… מה הייתה תגובתה? מה עשתה? מה יכלה לעשות? האם נסתה להתנגד לתרחיש שהם עתידים לחיות ב-120 השנים הקרובות? האם ישבה איתו להסתכל על השרטוטים שהכין? האם יצאה לדבר עם החברות בשכונה? ארגנה מפגשי הסברה? ואולי היא בקושי שמה לב ורק מלמלה ״כן, כמובן יקירי, כמה נחמד״ ואחר-כך מיד ״יפת חמודי, די לשבת מול המראה כל היום! וחם, די להשתולל! נו, אי אפשר ככה!״
שמותיהן של נשים רבות מופיע בתורה אבל שמה של אשת נח לא מופיע במפורש. בספר בראשית (ד,כב) כתוב: ״וְצִלָּ֣ה (אשתו של למך בן מתושאל) גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כׇּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה״, ורש״י במקום מסביר, נעמה – הִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל נֹחַ.
נח הוא גם בן של למך, אבל למך אחר – בנו של מתושלח, דבר שמעורר הרבה שאלות לגבי תאריכים, שנים וחישובים שונים. למשל, יוצא שנעמה היתה מבוגרת מנח בכמה מאות שנים, וחיה כ- 1400 שנה או יותר. יש גם שאלות לגבי אורך חייו של קין, ואם נהרג ע״י למך (הראשון) כשהיה בן כ-130 או נספה במבול וחי יותר מאלף שנה, למרות שתמיד למדנו שמתושלח היה זה שהאריך ימים מכולם והוא חי ״רק״ 969 שנים…
בשבילי זה בסדר שבריאת העולם התורנית לא נכנסת לנו בריבועים שסימנו מראש ומשאירה מקום לתהיות, כמו זו לגבי אשת נח… התרגום יונתן כתב שהיתה "בעלת קינות ושירים" ובמדרש רבה (בראשית פכ"ג) נאמר שנקראה נעמה על שם שהיו מעשיה נעימים וגם ״שהייתה מנעמת בתוף לעבודת כוכבים״.
הרמב"ן אומר ש"נתכוונו לומר, שהיה לה שם בדורות ההם כי היתה צדקת והולידה צדיקים, ולכן יזכירנה הכתוב", ויש אומרים (רבינו בחיי) שהיתה אשה יפה שממנה תעו בני האלהים, ואולי כמו שהיו שני למך, אולי היו שתי נעמה והסיפורים מתבלבלים לנו.
כך או אחרת, כל פעם שאני מגיעה לסיפור הזה אני נקרעת בין המחשבה עליה כמודל לאישה הכי אוהבת, מסורה ונאמנה בתורה, לבין התהיה: היא לא יכלה לבקש שיתווכח עם האל? שינסו להציל עוד אנשים? אולי להחביא מישהו בקומה התחתונה, ליד המחסן של האוכל לפילים? מה אמרה לילדים? לחברים בבית ממול? האם הייתה לה אפשרות לנהוג אחרת, או שהיא מספרת לנו על זה שיש מצבים שאין מה לעשות? ואיך נדע להבחין ביניהם?
שבת שלום.
