חיי שרה

היא הגר, היא קטורה – פרשת חיי שרה

בפרשת חיי שרה, שרה נפטרת ונקברת במערת המכפלה שבחברון, ואברהם שולח את עבדו להביא אשה ליצחק. אחרי שזה מסודר, אברהם פונה להמשיך את חייו:
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה (בראשית כה,א).
רש״י בשם המדרש מסביר: קטורה: זוֹ הָגָר, וְנִקְרֵאת קְטוּרָה עַל שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׁיהָ כִּקְטֹרֶת (בראשית רבה), וְשֶׁקָּשְׁרָה פִּתְחָהּ, שֶׁלֹא נִזְדַּוְּגָה לְאָדָם מִיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מֵאַבְרָהָם.
קטורה זו הגר?
בספר דברי הימים, בסוף התנ״כ, נאמר: וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן (דברי הימים א,א,לב).
רש״י בהתבסס על המדרש מוסיף שלא מדובר ב״פילגשים״ ברבים, אלא רק באחת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה). בעצם, הם אומרים, צריך להיות כתוב ״פלגשם״ בכתיב חסר, כדי להדגיש שהיתה רק אחת, ושהיא הגיעה בחזרה מ״שם״, מהמדבר, מהמקום אליו גורשה. וההבדל בין אשה לפלגש הוא אחד, כמו שנאמר במסכת סנהדרין, נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה.
אז פילגש או אשה?
בשבוע שעבר קראנו בענין הגר, "וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית טז,ג), אבל בפרשה שלנו נאמר, "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה,ה-ו). אם נלמד ממעמד הצאצאים על מעמד האם, נראה שזה לא שלהגר אין מעמד בכלל, אבל בחייו של אברהם, ומתוך כך בחיינו, היא לא במעמד של שרה.
נלך צעד אחורה:
שרה נפטרה כשהיתה בת 127. אברהם היה בן 137, ויעברו עוד 38 עד מותו בגיל 175. כשהיה אברהם בן 140, יצחק, שנולד כשאברהם היה בן 100, התחתן. אולי משעבר אברהם את עשרת הנסיונות שהקב״ה שם לפניו, סופסוף פינה לו זמן ״לעצמו״. את 35 השנים הבאות העביר, כנראה בנעימים, עם קטורה, וכך זכה להפרד מהעולם ״בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו״ (בראשית כה,ח).
חשוב להזכיר שלא כל החכמים חושבים שהגר היא קטורה, ובהחלט לא שהיא במעמד ״אשה״ (אבן עזרא). וגם מי שחושב שהיא אשה, טוען שזה רק לענין יחסי אישות ולא לירושה והמשך השושלת (רמב״ן), ועדיין, הסיפור מעורר מחשבות.
ומה אמרו הילדים?
בסוף פרק כ״ד, כשיצחק פוגש את רבקה, מסופר ש״יִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב״ (בראשית כד,סב). למה הוא לא בחברון או באר שבע, המקומות בהם מוזכרים מגוריו של אברהם? איפה זה באר לחי רואי, ומי גר שם?
אם נחזור לסוף פרק טז, נגלה שבאר לחי רואי הוא המקום בו היו הגר וישמעאל כשגורשו. לא ברור אם יצחק ידע איפה הם ו״במקרה״ הלך לבקר או ש״ישב עם הגר אלמנת אביו״ (מדרש אגדה בובר).
חז״ל במדרש מסבירים (תנחומא [בובר] חיי שרה ט), שבשעה שנטל יצחק את רבקה לאשה, אמר לעצמו, ׳נלך ונביא לאבי אשה׳.
כך באותה פרשה בה אברהם שולח את העבד שלו למרחקים למצוא אשה ליצחק ולהביא את רבקה, יצחק, הבן של שרה, שבגללו שרה גרשה את ישמעאל ואת הגר אמו, הוא זה שחושב על אביו האלמן, והולך ומחזיר את הגר לאברהם. אולי אפילו הוא זכר ויכוחים, פה ושם, מילדותו. לפי מדרש נוסף, גם אחרי שגורשו, אברהם היה הולך לבקר את ישמעאל, ״ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל״, ובכל זאת, לא הצליח לוותר על בנו, ועל אמו של אותו הבן (פרקי דרבי אליעזר).
וישמעאל?
כשאברהם נפטר נאמר, וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא (בראשית כה,ט). רש״י בהתבסס על המדרש (בראשית רבה סב,ב), מאיר ששמו של יצחק מוזכר לפני ישמעאל מפני שישמעאל עשה תשובה, וגם הרמב״ן, אומר ש״בֶּן הָאָמָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְבֶן הַגְּבִירָה״. ומכאן, שלא בגלל הגר ו/או קטורה אלא בגלל בניו שהשלימו, אברהם נפטר, כאמור, ״בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו (שם,ח).
ואיכשהו, למרות הכל, תמיד כשאני מגיעה לפרק הזה, יש לי קצת תקוה.
יצחק, שמסמל דין וגבורה, בשום אופן לא מוותר – לא על אשתו האהובה, האחת והיחידה ממשפחת אביו, ולא על ארץ ישראל, כשהוא היחיד משלושת האבות שאף פעם לא עוזב את הארץ. בדרכו השקטה, העקשת והחזקה, הוא שומר על הירושה שקבל מאביו – המשכיות המשפחה והארץ – מכל משמר. לא הוא איש החסד. הוא לא ״נחמד״, לא מחלק ולא משתף. הוא גם לא לוקח ממתנותיו של ישמעאל ו/או בני קטורה. ואולי דווקא בגלל זה, הוא מצליח לעשות סוג של שולם עם ישמעאל. מי יתן וגם אנחנו נמצא את הדרך.
שבת שלום.